אין פארק
אין טלויזיה
אין גלידה
במילים אחרות, אין כיף(!)
וכל מה שכיף לך , אני אקח לך אם לא תתנהג לפני חוקי החברה והחוקים שלנו.

מה קורה לקשר בין הורה לילד במצבים כאלה ?

מעיניי הילד:
_{"קולי לא נשמע, אף אחד לא שואל אותי למה אני לא רוצה לעשות את הדברים כפי שנאמרו."
"האם אוהבים אותי כשמביאים לי עונש?"
"אני צריך לרצות את הוריי כדי לקבל את הפרסים שאני כל כך רוצה?"
"כמה כוח יש לי בלנהל את הורי!"}

ככה ״הכיף״ הופך להיות נחשק(!)

כל אלה הן אסימונים , הבנה , והקשרים שנעשים בראש הילד כשהשיח הוא בעונשים.

במקום זה נרצה להסביר , ולתת מענה ממוקד וברור למה אין גלידה .
השיניים שלנו יהיו איתנו כל החיים שאנחנו צריכים לשמור עליהן כמו שומרים על הבריאות שלנו.
אם נקפיד לצחצח שיניים נוכל להתפנק במתק היום /שבוע/ החוק שנכון לכם.

דבר חשוב יותר זה לאכוף את התוצאה ההגיונית/טבעית – אם הילד לא מצחצח, משמע כשיבקש ממתק נזכיר בצורה מכילה ונחושה שהיום אי אפשר . אבל אפשר לעשות מאמץ מחר בצחצוח ואז להנות מהמתק.

לפעמים הפארק הוא נחוץ לנו להורים, להעביר את שעות אחר הצהריים. אם הילד לא יענה לדרישות העונש לא תמהרו לאכוף אותו כי כרגע הפארק משרת אתכם באותה מידה כמו שהוא משרת את הילד -ואולי אפילו יותר. אכיפת חוקים וגבולות הכרחית ומשרתת אותנו בדרך כלל בפעמים הבאות. ולכן צרו שיח הגיוני, מכבד ומקדם כזה שיעזור לכם בהמשך.

הטווח הרחוק משתלם יותר מהתוצאה של אותו הרגע .
ילדים מבינים הגיון, רוצים לשמוע אותו , רוצים שידברו איתם בגובה העיניים🍃

להמשך הפוסט לחצו פה